האני מאמין שלי:

אימון כלב במסגרת עבודתי במרכז הישראלי לאילוף כלבים

אני מאמין שהדרך הנכונה ביותר לחיות ביחד עם הכלבים שלנו היא קודם כל ליצור איתם תקשורת נכונה וטובה מכיוון שהכלבים שלנו לא מדברים ב"שפת בני האדם" אנחנו צריכים לדעת לדבר בשפה של הכלבים. אנחנו צריכים להבין אותם. לדעת מהם הדחפים שלהם. מה הדברים שמניעים אותם. מה גורם להם לעשות את מה שהם עושים. מה אומרת שפת הגוף שלהם. מה משמעות הקולות שהם משמיעים במצבים שונים. להכיר ולהבין את אלה זה בעצם להבין "כלבית".זאת הדרך ליצור תקשורת נכונה. כלומר העברת מידע הדדית. העברת מסרים מצד לצד בצורה כזאת שבה המסר שיוצא מצד א' מגיע לצד ב',ולאחר שהמסר הגיע -צד ב' הבין אותו כפי שצד א' התכוון אליו. חד וחלק ללא שיבושים בדרך!

אף אחד לא מתאר לעצמו שבטיול הבא להונגריה או טורקיה או ארה"ב הוא יפנה לאנשים בעברית. זה לא הגיוני. אז למה לדבר עם הכלבים שלנו כמו בני אדם. כלבים לא חושבים כמונו! לא מתנהגים כמונו! לא חווים את העולם כמונו!  השפה שבה הם מביעים את עצמם ומפרשים אותנו היא  כלבית!!! בעוד שהשפה שלנו היא אנושית! לכן, כדי ליצור עם הכלבים שלנו מערכת יחסים טובה ובריאה עם כמה שפחות תסכולים כעס ואכזבות אנחנו צריכים לדעת את השפה שלהם.

כמי שגידל כלבים כל חייו,ובחמש עשרה השנים האחרונות חי ונושם כלבים 24 שעות ביום בצורה מקצועית ומעמיקה –

אני מזמין אותכם להצטרף אליי כדי לגלות כמה זה פשוט לדבר בשפה של הכלב! 

 

עזית-רועה גרמנית בת 5 חודשים באילוף משמעת עם אורי בן 12
עדן וגופי הלברדור בשיעור

כלב וילד ביםאריאל וסטיב - מעורב בן שנה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שמי עופר אפרת בנג'ו אני מאלף כלבים בכיר ועוסק באילוף כלבים מקצועי משנת 2002.עופר יושב על ספסל עם כלבת גולדן

לאחר סיום לימודי האילוף במסגרת מכון וינגייט ו"עולם הכלבים של אורי בקמן" עבדתי כמאלף עצמאי. בהמשך הדרך פגשתי את אמיר שורץ ותחתיו ניהלתי במשך מעל לעשור את הכלביות של "המרכז הישראלי לאילוף כלבים",וכן שימשתי כמאלף הראשי של המרכז ומדריך ראשי בקורסים שונים. במסגרת עבודתי ב"מרכז הישראלי לאילוף כלבים" הייתי שותף לפרויקטים שונים באילוף כלבים למטרות רבות-הגנה ושמירה, הרחה, תאטרון, טלוויזיה וקולנוע, פתרון בעיות התנהגות, משמעת על רמותיה השונות, עבודה עם נוער בסיכון ועוד. מעבר לכלבים הרבים שאילפתי הדרכתי עשרות סטודנטים לאילוף וליוויתי מאות כלבים ובעליהם במסגרת שיעורי אילוף פרטיים ובקבוצות .

אני נשוי לשיר-לי – גננת ומדריכת הורים ואב למיקה ואריאל וכמובן בעלים גאה של זואי – סטפית, יויו – פאגית, וטול- שי-צו.

אריאל ומיקה עם יויו וטול

כלבה תינוק וילדה

 בילדותי, בקיבוץ רוחמה, כלבים תמיד היו חלק מחיינו בבית ובחוץ, ומגיל צעיר מצאתי שחברתם תמיד נעימה ומנחמת. הם נתנו לי אהבה ומעולם לא דרשו דבר בתמורה. אני זוכר שלאחי הצעיר,אמיתי,ולי היה משחק -לראות מאיזה מרחק כלבתנו תשמע את השריקה שלנו ותגיע אלינו, כמובן בריצה ובהתלהבות גדולה. אהבתי לכלבים ליוותה אותי גם בהמשך דרכי בבית הספר התיכון כשעברתי ללמוד כילד חוץ בקיבוץ בארי. כשחבריי הלכו לעבוד בשדה אני עבדתי בכלבייה של הקיבוץ (כחלק מבית הגידול לרועים גרמנים ובוקסרים "השקטים") עם צ'יקו בכר, שהיה הראשון ללמד אותי כלבנות מהי. אני נזכר בהנאה בטיפול באימהות מניקות ובגורים, האכלות של כלבי הכלבייה ובעיקר של כלבי השמירה שהיו  מוצבים מסביב לקיבוץ-תמיד התגאיתי בעובדה שאני היחיד שיכול להתקרב אליהם וללטפם. ריצות בשטח בהן אני מוביל ומאחוריי קבוצת גורים היו דבר שבשגרה. כבר אז ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי.